על אהבה ואירועים אחרים

תשעה באב עבר, הצום מאחורינו, והינה לאט ובזהירות מתפנה לו מקום חדש בלב. הינה הוא בא: ה-יום הגדול בשנה: חג האהבה! תמיד סמוך להפטרת "נחמו נחמו עמי", הפותחת את "שבעה דנחמתא", שבע הפטרות של נחמה ותקווה, המבטיחות עתיד גדול לעם ישראל.

על שני תאריכים בלוח השנה היהודי מכריז רבי שמעון בן גמליאל במשנה החותמת את מסכת תענית: "לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים וכחמישה עשר באב!" (תענית ד, ח).

האומנם?!

במה זכה לו חמישה עשר באב לכבוד כה גדול – לדור בכפיפה אחת עם היום הקדוש ביותר לעם ישראל, יום תענית, מחילה, סליחה וכפרה, יום שבו כל העולם לובש התחדשות, קדושה וטהרה, יום שבו הכהן הגדול – האדם הקדוש ביותר בכל דור, נכנס לפנַי ולפנים, לקודש הקודשים, המקום הקדוש בתבל ו… יום שניתנו בו לוחות שניים, לוחות אחרונים?

איך אפשר בכלל להשוות בין היום הגדול והקדוש  הזה, יום התענית – למשלוחי ורדים, גזרי לבבות נייר ושוקולד נמס באוגוסט?
בשאלה מרתקת זו עוסקים חז"ל, ובתשובתם הם מונים שישה אירועים חשובים שהתרחשו ביום זה: חוטאי העגל, האחרונים בדור, לא מתים וזוכים להיכנס לארץ. הותרו שבטי ישראל להתחתן זה עם זה בלי לחשוש מפגישה ברכוש. הותר שבט בנימין להתחתן עם שבטים אחרים לאחר שהוחרם בצדק על ידי השבטים בעקבות מעשה "פילגש בגבעה". הושלמה מלאכת כריתת העצים למזבח העולה, ופונו הדרכים לירושלים – לרוצים להקריב קורבן במקדש. הרוגי ביתר לקבורה.
אירועים אלה, מכריזים חכמים, הם הסיבה לשמחה ולאווירה הקדושה שזוכה לו ט"ו באב.

חז"ל קושרים בגאונות בין מעשה ה' יתברך למעשי בשר ודם. יום הכיפורים קדוש מעצם היותו: "עצמו של יום הכיפורים מכפר" פוסק הרמב"ם בהלכות תשובה. תרגישי או לא – משהו באוויר מנקה אותך, מחול לך.
ואילו בט"ו באב יש מעשי ניסים, אך הם קשורים בקשר ישיר גם בהשתדלות אנושית. ט"ו באב הוא הביטוי המעשי ל"אהבה מעשה ידי אדם". כאשר מתעורר הרצון להידבק במידותיו של ה', האדם בורא ומגלה במציאות יכולת חדשה, יכולת פיוס.

כמה כוחות נפש נדרשים לעם ישראל להחליט "למחול" לשבט בנימין על-מנת שלא יימחק! כמה כוחות נדרשים לעם ישראל כדי לשבור בעצמם את תרבות הנישואין הפנימיים בתוך ה"שבטיות שלהם" מכורח הכסף, המעמד או.. העדה! והינה אור! היכולת לחבר, לגשר על פערים, לאפשר לשבט אחר להיכנס פנימה אל תוך הלב, לצאת מגבולות הצדק האישי, החברתי והדעתני ולפנות מקום. לפנות מקום לאהבה, מקום לדאגה.

ט"ו באב, הוא סמל. הוא המעבר בין התאוששות מחורבן והרס למעמד של בנייה. הוא מתקיים בדיוק מופלא על ידי ההבנה שאני חלק ממרקם חברתי, שמעשינו מובילים לאחריות חברתית.
ט"ו באב, הוא נקודת ההיפוך, אב הופך לאהבה.

איך?
בהשאלה.
לא היו ימים טובים… שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו" (שם,שם).
בנות ישראל, יהיו הראשונות לבטל מעמד. לפני כאלפיים שנה, הן יוצאות לחולל בכרמים בשמלה מושאלת, האחת משאילה לחברתה. כולן רוצות את אותו דבר, את ה-דבר. אבל במקום שיחשבו רק על עצמן הן יהיו הראשונות לחשוב על האחרת "ובלבד שלא תתבייש חברתה".

חג האהבה הוא למעשה חג הדאגה, בעולם התחרות והלייק, הפילטר וקידוש האני. יש מקום לדאגה…
את משאילה לה את שלך ורואה דרכה אותך: כמה יפה את!
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (ויקרא יח, יט)
כשמתגשם ואהבת, אז מופיע ה' במשפיע שפע.

יום הכיפורים וט"ו באב – ימים טובים לישראל, ימי אהבה ותפילה. מחוללת בכרמים אחת, שווה למקסימום כהן גדול בקודשי הקודשים.
ובהשתדלותנו.

לתגובות: [email protected]